תגובות צפויות והשלכות אסטרטגיות
ניתוח התגובות הצפויות לתוכניתה של מדינת ישראל «שיבה 1948» חייב להביא בחשבון ארבעה קהלים מרכזיים: החברה הישראלית פנימה, ארגונים בינלאומיים (ובראשם האו"ם), הדמוקרטיות המערביות (ובכללן האיחוד האירופי, ארצות הברית וקנדה), והעולם הערבי והמוסלמי.
התגובה בתוך ישראל
חיובי:
- כוחות פוליטיים מן המרכז-ימין וקובעי מדיניות מתונים צפויים לראות בתוכנית יוזמה נועזת ואחראית, המדגימה את מחויבותה של ישראל לערכים הומניטריים בלי לפגוע בביטחון או בדמוגרפיה.
- ההדגשה שהתוכנית נשענת על המשפט הבינלאומי ולא על ויתורים פוליטיים תהדהד בחוגים משפטיים ואקדמיים רבים.
- ההגבלה הברורה לפליטי הדור הראשון הופכת את התוכנית לקבילה גם בעיני ספקנים רבים.
ביקורתי:
- מפלגות ימין מסוימות ונציגי תנועת ההתנחלויות עשויים להתנגד לכל תקדים של שיבת ערבים לשטח ישראל, ולו מזערי.
- יש החוששים שהתוכנית עשויה להיות «רגל בדלת» ולהוביל בסופו של דבר לדרישות מחודשות לשיבת הצאצאים.
מסקנה:
התוכנית עלולה לחולל מתח פנימי מתון, אך בתקשורת ציבורית אפקטיבית אפשר לקבלה כמהלך ריבוני ועקרוני.
תגובת הארגונים הבינלאומיים (האו"ם, נציבות הפליטים, אונר"א)
חיובי:
- נציבות האו"ם לפליטים (בשונה מאונר"א) עשויה לתמוך בתוכנית, משום שהיא עולה בקנה אחד עם נהליה שלה ומחזירה את סוגיית הפליטים הפלסטינים לאמת מידה משפטית ואוניברסלית.
- התוכנית מחזקת את דימויה של ישראל כמדינה הנשלטת בידי שלטון החוק, דבר שעשוי להשפיע לטובה על התפיסה הבינלאומית.
ביקורתי:
- אונר"א צפויה להתנגד ליוזמה, שכן מודל הפעולה והמימון שלה נשען על ההגדרה התורשתית של מעמד הפליט.
- בעצרת הכללית של האו"ם עשויות לעלות החלטות ביקורתיות חדשות ביוזמת מדינות פרו-ערביות, חרף הגבלת התוכנית לדור הראשון.
מסקנה:
התוכנית עלולה להרחיב את הקרע הקיים בין נציבות הפליטים לאונר"א, אך היא גם יוצרת הזדמנות לעצב מחדש את השיח הבינלאומי ולאפס את הפרמטרים המשפטיים של «זכות השיבה».
תגובת מדינות המערב (האיחוד האירופי, ארצות הברית, קנדה ואחרות)
חיובי:
- התוכנית צפויה להיתפס כצעד אחראי ובונה, בייחוד אם תוצג היטב בערוצים דיפלומטיים ובדיפלומטיה ציבורית.
- הגישה מבוססת ההדדיות להשבת רכוש וההתאמה לאמות המידה המערביות להתאזרחות יפעלו לטובת ישראל.
- ארצות הברית וגרמניה עשויות לברך על המסגרת המשפטית ואף לאמץ אותה כתקדים לסכסוכים אחרים בעולם.
ביקורתי:
- מפלגות שמאל, ארגוני זכויות אדם וארגונים לא ממשלתיים אנטי-ישראליים עשויים למתוח ביקורת על התוכנית בכמה מישורים:
- הוצאת הצאצאים מכלל התוכנית;
- דחיית ההגדרה של אונר"א;
- הכנסת הדדיות רכושית כתנאי.
מסקנה:
בדיפלומטיה פעילה התוכנית עשויה לשפר את דימויה של ישראל, בייחוד בחוגים משפטיים, מרכזיים וקובעי מדיניות במערב.
תגובת המדינות הערביות
ביקורת צפויה:
- מדינות ערביות רבות, ובייחוד אלה שלא שילבו בתוכן פליטים פלסטינים, צפויות לטעון כי התוכנית חותרת תחת זכות השיבה ומפרקת נדבך מרכזי בעמדה הלאומית הפלסטינית.
- הרשות הפלסטינית וחמאס ידחו את התוכנית על הסף כמעט בוודאות, בייחוד בשל הוצאת הצאצאים והקישור להשבת רכוש יהודי.
- מדינות כמו לבנון, סוריה וירדן, שבהן חיים פלסטינים חסרי אזרחות זה עשורים, עלולות לעמוד בפני לחץ פנימי ולשאלה מדוע ישראל מציעה שיבה למישהו בעוד הן ממשיכות למנוע אזרחות.
חיובי אפשרי:
- מדינות שנרמלו את יחסיהן עם ישראל, כמו מרוקו, איחוד האמירויות ובחריין, עשויות להתייחס לתוכנית בנייטרליות ואף בחיוב, בייחוד אם יוזמנו להשתתף בדיאלוג דו-צדדי על השבת רכוש.
מסקנה:
אף שהתגובות הערביות הרשמיות עשויות להיות ביקורתיות בחריפות, התוכנית עשויה לפתוח חלון חדש לדיאלוג אזורי, בייחוד במסגרות דו-צדדיות שקטות.
השלכות אסטרטגיות ותדמיתיות
מה התוכנית מציעה לישראל:
- הזדמנות לתפוס את היוזמה בסוגיית הפליטים ולהעביר את הדיון למסגרת משפטית והומניטרית.
- שיפור התדמית הבינלאומית כמדינה המציעה פתרונות ולא חוסמת תהליכים.
- תקדים משפטי עולמי הישים לסכסוכים קפואים אחרים, המציג את ישראל כשחקן נורמטיבי ועקרוני.
מה התוכנית עלולה לעורר:
- גל חדש של לוחמת מידע מצד גורמים ערביים ושמאליים, המאשימים את ישראל ב«מניעת צדק».
- ביקורת מתעצמת על אונר"א, שעשויה באורח פרדוקסלי להועיל לרפורמה ארוכת טווח בשיח.
- התחדשות ויכוחים פוליטיים פנימיים, בייחוד בתקופות בחירות.
