הקו

נכון להיום, לישראל אין גבול מזרחי מוגדר ומוכר בינלאומית. בהתאם להקשר עשויים להיות מוזכרים קווי תיחום שונים: הגבולות שהוצעו בתוכנית החלוקה של האו"ם מ-1947; קו שביתת הנשק של 1949 שנקבע בעקבות מלחמת העצמאות; גבולות 1967 שנוצרו כתוצאה ממלחמת ששת הימים; וכן הוראות הסכמי אוסלו והמעמד הבינלאומי הבלתי פתור של יישובים ישראליים מעבר לקו הירוק.

במסגרת פרויקט «מטטרון», קו גבול 1967 מוצע כאמת מידה עיקרית לתיחום, עם שני חריגים ברורים: ירושלים ורמת הגולן, שכל אחד מהם נדון בפרק נפרד של הפרויקט. להלן הטיעונים המרכזיים התומכים בגישה זו.

הנימוקים לבחירת קו גבול 1967

• קונצנזוס בינלאומי
  • גבול 1967 מהווה אמת מידה המשמשת את ארגון האומות המאוחדות, האיחוד האירופי, הליגה הערבית ורוב מכריע של המדינות בכל הדיונים על פתרון שתי המדינות.
  • החלטת מועצת הביטחון של האו"ם 242 (1967) מתנה שלום צודק ובר-קיימא בנסיגת הכוחות המזוינים של ישראל משטחים שנכבשו במלחמת 1967 ובזכותה של כל מדינה באזור לחיות בשלום בגבולות בטוחים ומוכרים. החלטה 338 (1973) קוראת ליישם אותה על כל חלקיה. אף אחת מההחלטות אינה נוקבת בקו מסוים ואינה קובעת את היקף הנסיגה, ושאלה זו שנויה במחלוקת עד היום. בפועל, עשרות שנים של משא ומתן הפכו את קו 1967 לנקודת הייחוס המקובלת לכל הסכם עתידי.
• ודאות משפטית
  • קו 1967 הוא אותו קו שנקבע בהסכמי שביתת הנשק של 1949; מה שהשתנה הוא תפקידו. הקו שורטט ב-1949 כקו תיחום צבאי זמני במפורש, ומאז 1967 הפך לנקודת הייחוס הבינלאומית בפועל למשא ומתן, ללא קשר למעמדו הפורמלי.
  • הקמת המחסום לאורך קו זה ממקמת את ישראל בתוך מסגרת המשפט הבינלאומי, ולא מוציאה אותה ממנה.
• לגיטימציה להגנה
  • קשה הרבה יותר לאפיין מחסום שהוקם לאורך קו 1967 כהתפשטותי או כסיפוחי - שכן מעצם הגדרתו הוא נבנה בתוך השטח שהיה בשליטת ישראל לפני מלחמת ששת הימים.
  • ניסוח זה מחזק את עמדותיה של ישראל בזירות הבינלאומיות ומפחית את המתיחות הדיפלומטית ביחסים עם בעלות הברית.
• התאמה מעשית
  • קו 1967 הוא קו שביתת הנשק של 1949 כפי שעמד ערב מלחמת ששת הימים. ההבדלים ביניהם מקומיים: אזורים מפורזים לשעבר ושטחי הפקר, המרוכזים בעיקר באזור ירושלים ובגזרה הסורית סמוך לרמת הגולן; שני האזורים נדונים בפרויקט בנפרד.
  • אימוץ קו 1967 מחייב התאמות טריטוריאליות מינימליות, תוך הבטחת התועלת הדיפלומטית המרבית.

טיעונים נגד וחלופות

• סיכונים פוליטיים פנימיים עבור ישראל
  • חלק ניכר מהימין הישראלי ומקהילות המתנחלים תופסים את גבול 1967 כוויתור המעניק לגיטימציה לנרטיב של כיבוש בלתי חוקי.
  • מיקום החומה לאורך קו זה עלול להתפרש פנימית כהכרה עקיפה בכך שהשטחים שנתפסו לאחר 1967 אינם שייכים לישראל - עמדה רגישה מבחינה פוליטית עבור כל קואליציה ממשלתית.
• דינמיקה גיאופוליטית
  • אימוץ קו 1967 אינו מבטיח את הסכמת הצד הפלסטיני או הערבי; להיפך, הוא עלול לעורר ציפיות לנסיגה מלאה ולהקמת מדינה, החורגות ממה שפרויקט «מטטרון» מציע.
  • נותר סיכון שגורמים בינלאומיים יראו במחסום גבול בפועל, דבר שייצור לחץ להכרה רשמית במדינה פלסטינית עוד לפני מילוי התנאים הביטחוניים.
• בעיית החריגים
  • החרגה מפורשת של ירושלים ורמת הגולן ממסגרת 1967 יוצרת סתירות ברורות שמבקרים ינצלו.
  • יש להצדיק חריגים אלה בבירור - לא כסתירות, אלא כסוגיות מורכבות עד כדי כך שהן דורשות מנגנונים דיפלומטיים נפרדים, כפי שנקבע בפרקים אחרים של פרויקט זה.
• פערים ביטחוניים
  • בקטעים מסוימים, קו 1967 עובר דרך שטח שאינו נוח מבחינה אסטרטגית להקמת המחסום, מה שמחייב סטייה מהקו או קבלת סיכון ביטחוני מוגבר.
  • כל סטייה, ככל שתהיה קטנה, תיבדק בקפידה בזירה הבינלאומית וחייבת להיות מתועדת ומוצדקת אך ורק בשיקולים הנדסיים או ביטחוניים.

טיעונים נוספים לטובת קו גבול 1967

• תוכנית החלוקה של פלסטין לשנת 1947 (החלטת האו"ם מס' 181) לא הייתה מציאותית
  • המפה הגאוגרפית של המדינות העתידיות הייתה מורכבת ומפוצלת, מה שהיה מקשה על תפקודן.
  • הערבים לא רק דחו את התוכנית, אלא גם יזמו מלחמה, מה שניתן לראות כביטול בפועל של המסמך.
  • עם זאת, האו"ם עדיין מתייחס לתוכנית זו כאל אופציית מוצא לגיטימית.
• קו שביתת הנשק של 1949 מעולם לא הוכר כגבול
  • הסכמי שביתת הנשק של 1949 קבעו במפורש שקווים אלה הם תיחומים צבאיים זמניים, ולא גבולות מדיניים.
  • אף מדינה ערבית לא הכירה בישראל בגבולות אלה באותה עת, ואף אמנה בינלאומית מעולם לא עיגנה אותם כגבולות רשמיים.
  • אותו קו עצמו, המוכר כיום כקו 1967, קנה לו מאז מעמד בפועל בזכות עשרות שנים של החלטות האו"ם, משא ומתן לשלום ופרקטיקה דיפלומטית.
• קו 1967 הוכיח את עצמו כבר-מיקוח
  • גם מנהיגים ישראלים התקרבו לקו הזה. ב-2008 הציע ראש הממשלה אהוד אולמרט מפה המבוססת על קו 1967 עם חילופי שטחים: ישראל שומרת 6.3% מהגדה המערבית ומפצה את הפלסטינים בשטחים ישראליים בהיקף 5.8%, ובנוסף פרוזדור לעזה. ב-2014, לפי פקידים אמריקאים, היה בנימין נתניהו מוכן לקבל מסגרת אמריקאית שביססה את המשא ומתן על הגבולות על קו 1967 עם חילופים מוסכמים. בפומבי הוא מעולם לא אישר זאת.
  • תקדים זה מעיד על כך שקו זה אינו דרישה מקסימליסטית, אלא נקודת מוצא מוכרת לפשרה.
• המדינה הפלסטינית זקוקה לשטח בר-קיימא
  • ללא שטחי הגדה המערבית ועזה, אין אפשרות להקמת מדינה פלסטינית.
  • קו 1967 מספק את הבסיס הטריטוריאלי המינימלי שהקהילה הבינלאומית רואה בו מספיק להקמת מדינה פלסטינית.

תיחום מיפוי

המפות המוצגות להלן מציגות את מסלולה המוצע של חומת «מטטרון» לאורך קו גבול 1967, המחולק למקטעים פונקציונליים. כל מקטע מסומן בצבע המשקף את מידת התיאום הנדרש ואת רמת ההסכמה הבינלאומית:

• הקטעים הירוקים מייצגים קטעים העוברים לאורך הגבולות המוכרים בינלאומית של ישראל עם מצרים וירדן, ולאורך הקו עם לבנון המבוסס על הגבול הבינלאומי משנת 1923 כפי שסומן בקו הכחול של האו"ם. הבנייה באזורים אלה תתבצע כולה בשטח ריבוני ישראלי, מבלי לחצות קווים שנויים במחלוקת; במקומות שבהם לבנון חולקת על נקודות מסוימות בקו הכחול, החומה תוקם בצד הישראלי שלהן. היא אינה מחייבת הסדרים דיפלומטיים מוקדמים, בתנאי שכל התקנים הסביבתיים, ההידרולוגיים, ההנדסיים ותקני הבנייה יתקיימו.
• הקטעים הצהובים ממוקמים בקרבת רצועת עזה או לאורך הגבול עם סוריה. אף שהבנייה תתבצע אך ורק בשטח ישראל, היישום באזורים אלה מחייב אמצעי תיאום נוספים. אלה עשויים לכלול סטיות מוגבלות מקו גבול 1967, ערבויות לגישה הומניטרית, תיאום טכני עם גורמים בינלאומיים והתחשבות ברגישות הצדדים השכנים כלפי פעילות הנדסית בקרבת הגבול.
• הקטעים האדומים תואמים את האזורים הגובלים בגדה המערבית. החומה עוברת לאורך קו גבול 1967 ונבנית לאורכו בלי להמתין להסכם סופי. החריגים היחידים הם קטעים הסמוכים לגושי ההתיישבות הגדולים (מעלה אדומים, מודיעין עילית, ביתר עילית, גבעת זאב וגוש עציון ללא אפרת): התוואי שלהם תלוי בהסכם עתידי לחילופי שטחים. עד להשגת הסכם כזה, קטעים אלה נשארים פתוחים ומכוסים על ידי גדר הביטחון הקיימת וכוחות צה"ל. זהו הסדר זמני ולא חלק מהפרויקט: בכל מקום שבו ההסכם יקבע את הגבול על קו 1967, הגדר הקיימת תפורק. ההסכם יקבע אם החומה תקיף את הגוש במסגרת חילופי שטחים או תעבור לאורך קו 1967. המקטע האדום לאורך החוף המזרחי של הכנרת הוא מקרה מיוחד: זהו חריג זמני מעבר לקו 1967 עד להכרעה בשאלת רמת הגולן, והוא מתואר בפרק רמת הגולן.

אורכה הכולל של חומת «מטטרון» הוא 1,115 ק"מ, מתוכם:

• המקטעים הירוקים: 657 ק"מ (58.9%)
• המקטעים הצהובים: 106 ק"מ (9.5%)
• המקטעים האדומים: 352 ק"מ (31.6%)

חלוקה זו אינה משקפת טענות משפטיות לגבי מסלול החומה, אלא את מידת הצורך באישורים מוקדמים ובתיאום עם גורמים בינלאומיים במהלך בנייתה.

הערה לגבי הדיוק. תוואי החומה המוצג כאן הוא ראשוני: הקו שורטט ידנית על גבי מפת בסיס לאורך קו גבול 1967, ללא מדידה גיאודטית. לכן האורך הכולל של 1,115 ק"מ ואורכי המקטעים הם הערכות. הם תלויים במידה רבה בשיטת המדידה: לאורך נהרות, למשל, התוצאה משתנה מאוד בהתאם לשאלה אם החומה עוקבת אחר כל פיתול של אפיק הנהר או עוברת בתוואי הנדסי מיושר. תוואי גיאודטי מדויק, בהשתתפות קרטוגרפים מקצועיים, הוא השלב הבא המתוכנן בפרויקט; על בסיסו יעודכנו אורכי המקטעים והערכות העלות הנגזרות מהם.

סיכום: קו גבול 1967 כבחירה אסטרטגית

קו גבול 1967 הפך, במשך עשרות שנים של דיפלומטיה בינלאומית, לנקודת הייחוס המוכרת בכל העולם לכל יישוב של הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הקו שורטט ב-1949 כקו שביתת נשק זמני ומעולם לא הוכר רשמית כגבול, אך מאז 1967 הוא קנה לו את משקלן של החלטות מועצת הביטחון של האו"ם, של מסגרות שלום רב-צדדיות ושל פרקטיקה דיפלומטית מתמשכת.

עבור פרויקט «מטטרון», אימוץ קו 1967 כאמת מידה עיקרית למסלול החומה אינו ויתור. זוהי בחירה אסטרטגית המחזקת את מעמדה הבינלאומי של ישראל, מפחיתה את המתיחות הדיפלומטית ביחסים עם בעלות הברית, ומקשה משמעותית על ערעור החוקיות של המחסום.

שני אזורים מחייבים דיון נפרד ומוצגים בפרקים ייעודיים של פרויקט זה:

• ירושלים, שבה מורכבות המציאות הדתית, המדינית והדמוגרפית מחייבת מערכת ניהול מיוחדת.
• רמת הגולן, שבה הכרחי הביטחון והמצב המשתנה בסוריה מחייבים גישה מותנית ומדורגת.

פרט לשני מקרים אלה, חומת «מטטרון» עוקבת אחר קו גבול 1967. מסלול זה משקף עיקרון ברור: זכותה של ישראל להגנה עצמית משמעותית ביותר כאשר היא מיושמת במסגרת שהקהילה הבינלאומית יכולה להכיר בה ולכבד אותה.

אף שאף תיחום לא יספק את כל הצדדים המעורבים באופן מלא, קו גבול 1967 מהווה את הבסיס המבוסס ביותר עבור מחסום ביטחוני פיזי. אימוצו ממקם את פרויקט «מטטרון» לא כמעשה הפרדה חד-צדדי, אלא כמימוש אחראי של הגנה ריבונית במסגרת המוכרת בינלאומית.